פרדוקס ההתרחבות של תעשיית עיבוד זרעי השמן של רוסיה: עלייה בתפוקת ייצור לעומת תקרת ביקוש

במהלך חמש השנים האחרונות, מגזר עיבוד זרעי השמן הרוסי עבר גל חסר תקדים של הרחבת כושר ייצור. בין השנים 2021 ל-2026, נפח ריסוק זרעי השמן בפועל במדינה צפוי לעלות מ-18.2 מיליון טון ל-28.8 מיליון טון, המייצג עלייה מצטברת של יותר מ-58% - נתון הממחיש בצורה חיה את מסלול הצמיחה המהיר של התעשייה.

מבחינת בניית כושר ייצור, כושר הריסוק השנתי עמד במסלול גדל בהתמדה: 26.5 מיליון טון בשנת 2021, 28.6 מיליון טון בשנת 2022, 31.3 מיליון טון בשנת 2023, 32.1 מיליון טון בשנת 2024, 34.8 מיליון טון בשנת 2025, ותחזית של 38.0 מיליון טון בשנת 2026. לצד הרחבת כושר ייצור זו, ניצולת כושר ייצור הגיעה לשיא היסטורי בשנת 2024, כאשר העיבוד בפועל הגיע ל-28.9 מיליון טון לעומת כושר ייצור זמין של 32.1 מיליון טון, מה שהניב שיעור ניצול של 90%. ביצועים יוצאי דופן אלה נתמכו על ידי יבול שמן גדול ותנאי שוק עולמיים נוחים באותה שנה.

עם זאת, נקודת מפנה בתעשייה צצה בשנת 2025. למרות שהקיבולת גדלה ל-34.8 מיליון טון, נפח הריסוק בפועל ירד ל-27.2 מיליון טון - ירידה של כ-6% משנה לשנה - מה שגרם לשיעור הניצול לצנוח ל-78%. איתות סטטיסטי זה מצביע בבירור על כך שקצב הרחבת הקיבולת החל לעלות על כושר הנשיאה של אספקת חומרי הגלם. תחזיות לשנת 2026 צופות שגם אם נפח הריסוק יישאר על כ-28.8 מיליון טון, עם גידול נוסף בקיבולת ל-38.0 מיליון טון, שיעור הניצול ימשיך במגמת ירידה ל-76%, דבר המדגיש את עודף ההיצע המבני הגובר בתעשייה.

חוסר איזון אזורי מדגיש עוד יותר את חוסר ההתאמה בין היצע לביקוש. לדברי מיכאיל מלטסב, יו"ר איגוד הנפט והשומן הרוסי, תפוקת זרעי השמן הלאומית לשנה הנוכחית צפויה להגיע ל-36.5 מיליון טון, בעוד שסך כושר העיבוד כבר עבר את ה-38.0 מיליון טון, מה שמביא למחסור מוערך בחומרי גלם של 2.5 מיליון טון. הפער החמור ביותר נצפה במחוז הפדרלי המרכזי, שם ייצור זרעי השמן עומד על 9.3 מיליון טון אך כושר העיבוד עולה על 14.2 מיליון טון. המחוז הפדרלי הצפון-מערבי מתמודד עם גירעון של 2.4 מיליון טון, בעוד שהמחוז הפדרלי הדרומי מדווח על מחסור של 1.8 מיליון טון.

היגיון התרחבותי זה מונע על ידי תמריצים כלכליים ברורים: עיבוד מקומי של זרעי שמן ויצוא של מוצרים בעלי ערך מוסף מייצרים הכנסות משמעותיות במטבע חוץ והכנסות ממסים, בעוד שמכסי יצוא גבוהים על חומרי גלם מבטיחים למעשה את זמינות חומרי הגלם עבור מעבדים מקומיים. תחרות עזה בין מפעלי ריסוק על יבולים מוגבלים, בתורה, מספקת לחקלאים ערוצי תפוקה יציבים. עם זאת, ככל שצמיחת הקיבולת עולה בהתמדה על אספקת חומרי הגלם, סביר להניח שרווחי התעשייה יצטמצמו, תקופות החזר ההשקעה יתארכו, והסיכון ליכולת יתר עובר בהתמדה מתרחיש תחזית למציאות תפעולית.